יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

מה קרה לדורה ברודר / פטריק מודיאנו

"מאתמול להיום"

פטריק מודיאנו. מי בכלל הכיר אותו עד לפני חודש-חודשיים? מי שמע עליו? מי קרא אותו?
אני זוכרת שצפיתי ברגע ההכרזה של פרס נובל לספרות בלייב, ביו-טיוב. חשבתי שזה המבטא הלא ברור של הדובר שבגינו לא זיהיתי את שם הזוכה. המתנתי כמה דקות כדי לתת לרשת לעשות את שלה ופניתי לגוגל. "פרס נובל לספרות 2014". אנטר. "פטריק מודיאנו". מה? הרגשתי בורה. מי זה בכלל? מה הוא כתב? גוגל הניב כותרים זרים לי. איך זה שלא נתקלתי בהם?

התקשרתי ליואל. יואל ואשתו, שרונית, היו חברים קרובים של סבי וסבתי עד שהאחרונים נפטרו, ובמרוצת השנים החלו למלא עבורי את החלל הזה. כבר שנים רבות שאינם מרבים לצאת מהבית, ושאינם קוראים בעברית. שרונית קוראת רק באנגלית, יואל גם בצרפתית. יואל חשב ששמע עליו. לא בטוח. אולי. אמר שבגילו כבר אי אפשר לדעת. זכה בנובל? כל הכבוד לו. וכך נצטוויתי להשיג לו את "הספר המומלץ ביותר פרי עטו", בצרפתית כמובן, "בחנות ההיא במסריק". לספר שרכשתי עבור יואל קראו "דורה ברודר", והוא היה היחיד שנותר בחנות הספרים עד שהגעתי אליה.

"איך היה?" שאלתי אותו כעבור שבוע, "בסדר" הוא השיב. "הרבה פריז. הוא כותב טוב". יואל אינו אדם שמכביר במלים בנושאים שכאלה, כך שמבחינתי מדובר כאן בהמלצה לכל דבר.

בזמנו לא רכשתי את הספר. זה היה קצת לפני שפתחתי את הבלוג הזה וערימות הספרים ההולכות ותופחות לא התירו לי רכישות חדשות במצפון נקי. החלטתי לחכות איתו. אפילו לרשימה שכאן הוא לא נכנס. לפני כשבועיים, כשהתמודדתי עם הפוליטאה והצורך לכתוב עליה עבודה, ניגשתי אל חנות "דיונון" מחוץ לאוניברסיטה על מנת לחדש את מלאי המרקרים והדגלונים שלי, שם ראיתי אותו, בשם מעט שונה, "מה קרה לדורה ברודר", במחיר של 29.90 שקלים בלבד. מבצע של צומת ספרים שזלג אל דיונון דרך זכיינות כלשהי, משהו מוזר, לראות מדבקות מבצע של צומת ליד ספרים של זיקית. לא הצלחתי להחזיק את עצמי.
עד כמה שזה ישמע קטנוני, אני חייבת להגיד שלא הבנתי את הסיבה מאחורי ניפוח הכותרת. סתם ככה הוסיפו "מה קרה", אפילו לא "מה שקרה", אפילו לא סימן שאלה. בחירה מוזרה. לא אלאה אתכם בכך עכשיו, אך בעתיד הקרוב אקדיש פוסט שלם לבחירות מוזרות בתרגום כותרים לעברית, כי קטנוניות זה אנחנו.

לא תכננתי לקרוא אותו בקרוב, בכל זאת, יש לי רשימה! אבל אחרי הרכישה בדיונון ניגשתי אל הספרייה כדי לכתוב על אפלטון, והוא היה בתיק שלי. כשלקחתי הפסקה אחת מני רבות להן הייתי זקוקה בהתמודדות עם הפוליטאה, קראתי כמה עמודים ממנו. לא הרבה, אולי עשרה או חמישה עשר. רציתי לסיים את הפוליטאה. לכתוב את העבודה. החזרתי את דורה ברודר לתיק. סיימתי את הקריאה בפוליטאה תוך שלושה ימים, ביום הרביעי הפנמתי את אשר קראתי, וביום החמישי כתבתי את העבודה וחזרתי לדורה ברודר.

סלפי ספרותי

"דורה ברודר" הוא לא רק ספר, הוא סרט. דוקומנטרי. המספר, אשר את דמותו ייחסתי באופן טבעי למודיאנו עצמו, פותח כך:
"לפני שמונה שנים, בגיליון ישן של "פאריס-סואר", מתאריך 31 בדצמבר 1941, נתקל מבטי בעמוד השלישי במדור: "מאתמול להיום". בתחתית אותו מדור קראתי: פאריס. מבקשים את עזרת הציבור בחיפוש אחר נערה צעירה, דורה ברודר..."
אמנם עשורים כבר באו וחלפו, אך מודיאנו לוקח על עצמו לגלות מה עלה בגורלה של אותה דורה ברודר. הוא מרגיש שגורלם ניקשר זה בשל זה, והדבר אינו נכון רק כלפי שניהם. הוא נכון לכל אותן נפשות אשר עלה בגורלן לחיות בפריז תחת הכיבוש הגרמני, וכל אותן נפשות אשר חייהן הם תוצר ישיר של כיבוש זה, והם קיימים בצילו. הוריו של מודיאנו הכירו בפריז הכבושה. מוצאה של אמו פלמי, ואביו מוצאו יהודי. גם דורה יהודייה. גם עוד אינספור בני אדם אותם מעלה מודיאנו באוב לאורך הספר. יהודים, הונגרים, גרמנים, משוררים, סופרים, סוהרים, אסירים - כל אחד מהם מוזכר בשמו, כל אחד מהם זוכה לרקע. פיסות מידע קטנות, גזירי עיתון או פיסות מדו"ח משטרתי כזה או אחר. רשמים של פנימיות נוער. רשימה אינסופית של אנשים שהותירו מאחוריהם חלל.
"אנו אומרים לעצמנו כי לכל הפחות האתרים נושאים חותם קל שהטביעו הבריות שגרו בהם. חותם: סימן בדמות מגרעת או בליטה. באשר לארנסט וססיל ברודר, באשר לדורה, הייתי אומר: בדמות מגרעת. כל אימת שנקלעתי למקום מן המקומות שבהם חיו, ניעורה בי תחושה של העדר, של ריק."
פריז כפי שמתייחס אליה מודיאנו היא לא פחות מאנדרטה לתקופה ההיא. היא העדה המרכזית בדו"ח שהוא מחבר על דורה ברודר והשותפים לגורלה. בין המכתבים ומסמכים שמציג מודיאנו לאורך הספר, העיר עולה על כולם. בניגוד ליואל, אשר מכיר את העיר היטב, על רובעיה, שכונותיה, רחובותיה ותחנות המטרו שבה - אני קראתי את הספר בעודי צמודה לגוגל מאפס. הוא מתאר כל רחוב. כל פנייה. כל תחנה. כל בניין ובניין - אלה שעדיין עומדים ואלה שהפכו למגרשי חנייה, ספורט ו פארקים.
"יש לי רושם שאני לבדי מקשר בין פאריס של הימים ההם לבין זו של היום, אני לבדי זוכר את כל הפרטים הללו"
מודיאנו, בחדר העבודה, רכון מעל מפה.

מודיאנו לקח על עצמו שליחות - לתעד, לגלות, להבין מיהן הדמויות מאחורי האנשים. אני באופן אישי אוהבת ספרות על מלחמת העולם השנייה, על החוויות וההשלכות. וזה אחד מספרי הפרוזה הטובים שקראתי בנושא. הוא קטוע אך סוחף בעת ובעונה אחת. אם לפני הקריאה, ואפילו בתחילתה, חשבתי שמדובר בספר מתח-מבוסס-מקרה-אמיתי-בזמן-המלחמה הרי שהתבדיתי לחלוטין. הכתיבה של מודיאנו מינימליסטית ומדוייקת - מעבירה ביקורת ומעוררת מחשבה באופן הישיר ביותר. "דורה ברודר" הוא מעבר לפרוזה, הוא מסמך מרתק אודות התקופה ויתרה מזאת - אודות ההתמודדות עמה בתור דור שני.

מודיאנו מבטא את הרצון להבין מה עבר על אביו היהודי באותה תקופה דרך החקירה שלו אודות דורה ואחרים. הוא מתאר קשר רופף, מרוחק ובסופו של דבר חוסר קשר פעיל ומוחלט עם אביו. הוא אינו מבין אותו. הוא מחפש בנרות כל קשר אפשרי בין אותם שמות שמופיעים בדו"חות, במודעות עיתון, לבין הסיפור של אביו ולבין סיפורו האישי. אין הרבה נושאים המעוררים הזדהות כזאת, ואני חושבת שמעבר לסקרנות הטבעית על אותה אירופה של תחילת שנות הארבעים - החיבור החזק שמציג מודיאנו עם ההתמודדות של ימינו, עם דור ההורים או הסבים אשר עברו חוויות שאנו לא נוכל אפילו לדמיין, הוא שהופך את הספר בכללותו לכה מושך.

מאתמול להיום. זה היה שם המדור בו מצא מודיאנו את הפרסום אודות דורה ברודר, וזה גם מה שהוא עושה לאורך ספרו. מביא את האתמול להיום - מחבר בין שני עולמות, שני זמנים, בעיר אחת. מומלץ בחום.

היה לי קשה לבחור ציטוט לסיום, לבסוף הצלחתי, אך בכל זאת אני מצרפת לסקירה זו רשימת ציטוטים שסימנתי לעצמי.
"בכתיבת הספר הזה הריני שולח קול-קורא, כאותם הבהובי מגדלור, שלרוע המזל מסופקני אם יהיה בכוחם להאיר את חשכת הליל. אולם אני ממשיך לקוות."

**מצרפתית: חגית בת-עדה, זמורה-ביתן, שנת הוצאה מקור: 1997, שנת הוצאה תרגום: 1998, מספר עמודים: 122, מחיר ברכישה ישירה מן אתר ההוצאה: 69 ש"ח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה